ציון ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

לפניי תביעת התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 31.7.1963 נהג גרר במקצועו, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 19.3.2006 (להלן: "התאונה הראשונה"), ובגין תאונה שארעה ביום 27.3.2006 (להלן: "התאונה השניה"). (התאונה הראשונה והתאונה השניה יקראו להלן לשם הקיצור: "התאונות").

על פי הנטען, התאונות הינן "תאונות דרכים" כמשמען בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "חוק הפלת"ד).

התאונות הוכרו כ"תאונות עבודה" על ידי המל"ל, ועל כן בסמוך לפני שמיעת הראיות הצטרף המל"ל כתובע נוסף.

אפרט להלן את זהות הנתבעים:

בגין התאונה הראשונה הוגשה התביעה כנגד הנתבעים כדלקמן: הנתבעת 1 – הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"), שהינה מבטחת השימוש במשאית הגרר של התובע (להלן: "המשאית"); הנתבעת 2 – הגב' אסתר ישראל (להלן: "הנתבעת"), שהיתה בזמנים הרלוונטים לתביעה בעלים של רכב אשר התובע התבקש לגוררו באמצעות המשאית (להלן: "רכב הנתבעת"); וכנגד מבטחת השימוש ברכב הנתבעת – הנתבעת 3, מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה").

בגין התאונה השניה הוגשה התביעה כנגד הנתבעים כדלקמן: הראל שהינה כאמור מבטחת השימוש במשאית; הנתבע 4 – מר מישל מאיר חזן (להלן: "חזן"), שבמועד התאונה נהג ברכב מסוג רנו (להלן: "הרנו"); כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") שהינה מבטחת השימוש ברנו.

כלל וחזן הגישו הודעה לצד שלישי כלפי מר רון טסלר, שנהג ברכב איסוזו (להלן: "האיסוזו") ומבטחתו הראל, בגין היותם, לטענתם, רכבים מעורבים וזאת למקרה ויקבע כי חזן וכלל חבים בגין התאונה השניה.

פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפניי הראיות כדלקמן:

עדויותיהם ותצהיריהם של התובע והנתבעת, תיק המשטרה והתיעוד שהוגש בהסכמת הצדדים.

כן שמעתי בתום שמיעת הראיות את סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין.

התאונה הראשונה

גרסאותיהם של התובע והנתבעת בדבר נסיבות אירוע התאונה הראשונה

ביום 19.3.06 בשעות הצהריים, הגיע התובע עם המשאית לשדרות בן צבי בת"א על מנת לגרור את רכב הנתבעת. רכב הנתבעת היה בתוך המוסך, ועל כן התובע ועובדי המוסך דחפוהו לרחבת כורכר שמחוץ למוסך בקרבת המשאית.

לחלקה האחורי של המשאית מחובר מתקן הרמה המכונה "המשקפיים", או "מתקן הרמת גלגל" (להלן: "מתקן ההרמה"). יאמר כי הגרירה מתבצעת כאשר שני גלגליו הקדמיים של הרכב הנגרר אמורים להמצא על המתקן, ושני גלגליו האחוריים על הכביש.

התובע הוריד את מתקן ההרמה אל הקרקע, פתח את הדלת הקדמית שמאלית של רכב הנתבעת, אחז ביד ימינו בהגה והחל לדוחפו עם כתף ימין וכוח גופו, במטרה להעלות את גלגליו הקדמיים על מתקן ההרמה. מאחר והמוטות המרכיבים את מתקן ההרמה יוצרים מעין מדרגה של מספר ס"מ מעל פני הקרקע, וגם בגלל שהקרקע לא היתה ישרה, והיתה מכוסה באבני כורכר, נדרש התובע להפעיל כוח רב על מנת להעלות את גלגלי רכב הנתבעת על המתקן. תוך כדי הדחיפה חש התובע כאב עז בשוק רגל ימין.

עד כאן גרסת התובע כפי שהובאה בס' 4–5 לתצהירו. יאמר כי התובע עמד על גרסתו זו גם במהלך חקירתו הנגדית.

לגרסת הנתבעת בתצהירה, "...במהלך העמסת הרכב, עמדתי בסמוך, כאשר ראיתי את נהג הגרר מקבל מכה ברגלו מעגלת הברזלים של רכב הגרר בעת שביקש לעבור מצד אחד של הרכב לצד השני". (ס' 4 לתצהיר עדותה הראשית מיום 20.7.11).

יצוין כי הנתבעת לא חלקה בתצהירה על גרסת התובע כמפורט לעיל, למעט באשר לנסיבות בעטין נפגע ברגלו.